מישון וקריפייה-ז'אמין - מבט חדש על אבות הגרפולוגיה הצרפתיים

בעקבות הרצאתו של הגרפולוג הבלגי מר מישל דה- גרב בפני חברי האגודה הישראלית לגרפולוגיה, דצמבר 1995.

ז'אן היפוליט מישון היה כומר צרפתי שהחל את במחקר שיטתי של כתבי יד, נתן לגרפולוגיה את שמה, ייסד את האגודה הצרפתית לגרפולוגיה ויזם את כנס הגרפולוגים הראשון ב- 1871.

מתוך הספרות הגרפולוגית שקראתי, דמיינתי את ז'אן היפוליט מישון כאיש חמור-סבר ולבוש שחורים, רכון על שולחן עמוס כתבי קודש וכתבי יד. בין מיסה אחת לשנייה, הוא בוחן אותיות ונקודות, מהן הוא מרכיב - בעבודת נמלים קפדנית, את תורת הסימנים (או ה"סימנולוגיה" בפי הגרפולוגים) המייחסת לכל סימן גראפי משמעות ספציפית.

את כתב ידו דמיינתי בהתאם לטיפוס האנליטי והנוקשה שהצטייר במוחי: כתב קטן, קפדני, שיטתי, צפוף ומסודר מאוד.

קרפיה ז'אמין, ממשיך דרכו, תואר בספרות כמי שפיתח את תורת הסימנים המוגבלת לכלל תיאוריה רחבה יותר, הנשענת על גישה הוליסטית הגורסת שפירושו של כל סימן גראפי תלוי בכל מרכיבי הכתב. את כתב ידו של ז'אמין תיארתי לי כגמיש, מרווח ותנופי, כיאה לאיש בעל מעוף ופרספקטיבה רחבה.

ומה רבה הייתה ההפתעה כשנחשפתי לראשונה לכתבי היד של מישון וז'אמין (בהרצאתו של מר דה-גרב). הסתבר שבעל הכתב הגמיש, המקורי והמהיר היה דווקא מישון ואילו כתב היד הכיל מאפיינים של טיפוס דייקן, מחושב ואנליטי.

ואכן, הביוגרפיה של מישון תואמת את אישיותו המצטיירת מן הכתב. עד גיל 65 הייתה פעילותו ממוקדת בעיקר בתחום האידיאולוגי. הוא לחם למען יתר ליברליות מחשבתית במסגרת הכנסייה, ביקש לאפשר לכמרים להינשא כי "חוק האלוהים וחוקי הטבע הינם מעבר לדת".

בין הרעיונות שהעלה, היה תרגום אחיד של התנ"ך, משותף ליהודים, לקתולים ולפרוטסטנטים. כמו כן, הוא טען שהאפיפיור חייב להיות דמות א-פוליטית שמקום מושבה בירושלים ולא ברומא. את דעותיו והצעותיו פרסם בעיתון שמאלני שערך בעצמו, באמצעותו ביקש להילחם בימין הקתולי השמרני.

הכנסייה לא אהבה את דעותיו החדשניות של הכומר ומנעה ממנו את משרת הבישוף שיועדה לו. מישון עזב את חיק הכנסייה ובטרם פנה לחקר כתבי יד, הספיק לנהל בית ספר תיכון לעסוק בכתיבה ספרותית ובארכיטקטורה.

ב- 10 שנות חייו האחרונות (בגיל: 65-75), היפנה מישון את מלוא מרצו לגרפולוגיה. אסף ובדק אלפי כתבי יד,בשיתוף פעולה עם אהובתו האפלטונית (?) אמילי דה-וואר. בתקופה זו הוא כתב שלושה ספרים העוסקים בגרפולוגיה ואמילי הוסיפה ספר אחד משל עצמה.

בספרו השלישי הוא מציין: "אנו מצויים כבר מרחק רב מהידע שהיה בידנו כשנכתב הספר הראשון". ספריו מוכיחים ידע נרחב בפילוסופיה המשולב בתובנה פסיכולוגית מעמיקה. מישון התייחס למנגנוני-הגנה, לקונפליקטים ולתת ההכרה בטרם פרויד ועידן הפסיכואנליזה.

כתב ידו של מישון מתקדם בתנועה מהירה, ספונטאנית ורחבה - עדות לאופיו הנמרץ ולפתיחותו המחשבתית. הכתב קטן כיאה לאדם בעל טביעת עין חדה ויכולת מחקרית-אנאליטית. לאלו המכירים את התיאוריה של זונדי - ניתן להבחין בכתב במרכיב +d, המעיד על סקרנות וצורך בגיוון מתמיד.

על פי תורת הטיפוסים הפלנטרית כתב היד אופייני לטיפוס מרקורי המצטיין בתפיסה מהירה, בריבוי תחומי עניין ובשנינות רבה. כמו כן, ניכרים קווי ירח המצביעים על אינטואיציה מפותחת גמישות מחשבתית ומעוף.

כתב ידו של קרפיה ז'אמין קטן, מתון וצר, לעומת כתב ידו של מישון. מסתבר, שדווקא ז'אמין שתואר כבעל ראייה הוליסטית ורחבה היה האנליטיקן, השמרן והקפדן מבין השניים. לעומת כתב ידו התנועי של מישון, אנו מוצאים כאן דומיננטיות של ארגון וצורה על התנועה. ז'אמין הוביל את המחקר הגרפולוגי לכיוון אנליטי, מדויק. דווקא הוא, העמיק יותר בפרטי הפרטים והתעניין פחות במשמעויות הפסיכולוגיות.
על פי זונדי, אפשר לגלות בכתב ידו של ז'אמין את מרכיב -d המעיד על איסוף עובדות והתמקדות בפרטים, ללא חתירה לחידושים מרחיקי-לכת.

על פי תורת הטיפוסים הפלנטרית האריכטיפ העיקרי בכתב היד הוא סטורן: "המבוגר האחראי", הרציני והשמר, אם כי קיים גם מרכיב מסוים של מרקורי המעיד על חריפות שכלית ושנינות.

הגרפולוג מישל דה גרב טוען שמישון לא זכה להכרה המגיעה לו על תרומתו העצומה לגרפולוגיה, גם בארצו שלו. במשך תקופה ארוכה התעלמו מכתביו, עד לגילויים מחדש על ידי פופאל הגרמני. מסתבר שמישון היה האחראי למונח "חוק ההרמוניה" ולא ז'אמין, כפי שמקובל היה לחשוב. הגרפולוג הצרפתי אמיל קאי מכנה את מישון: "פסיכולוג מבריק שעסק בפסיכולוגיה טרם זמנה".

בעקבות תובנות אלה, נדמה לי שבין הדמויות ההיסטוריות שהייתי מזמנת לפגישה, לו ניתנה לי האפשרות, היה בוודאי גם מישון. כומר רחב האופקים שהתורה שהוא ייסד הפכה עבורי מתחביב למקצוע מרתק, מלהיב ומאתגר, המעסיק אותי במשך רוב חיי הבוגרים.

גרסה להדפסה

שליחה לחבר