תקציר מאמר מתוך ביטאון האגודה לגרפולוגית מדעית, דצמבר 1998.
ציור משפחה הינו מבחן השלכתי מוכר, המיועד לספק אינפורמציה על הרגשתו של הנבדק במסגרת המשפחתית.
קיימות גרסאות מגוונות וגם ההנחיות שונות המקובלות על ידי הבוחנים השונים. יש הדוגלים ב: "צייר משפחה". בתום הציור, הנבדק מתבקש לזהות את הדמויות ולספר עליהן. אחרים מבקשים: "צייר את בני המשפחה שלך".
כשבוחנים את הציור, שמים לב לגודלן של הדמויות, מיקומן על גבי הדף, מקומו של המצייר בין שאר הדמויות, פרטים מודגשים או חסרים, קיום או העדר דמיון בין הדמויות המצוירות.
לא כל אחד מוכן להתמודד עם המשימה המורכבת של ציור דמויות אנוש. גם ילדים, אשר בדרך כלל ניגשים בחדווה למלאכת הציור, עלולים לסרב לבקשה מחשש שלא יצליחו לצייר "יפה".
מניסיוני, משימת ציור של משפחה כבעלי חיים מתקבלת ביתר רצון ונתפסת יותר כמשחק ולא כמבחן ומשמשת, לפיכך, תחליף בעל ערך לציור משפחה אנושית.
לפניכם כמה ציורים הממחישים עד כמה יכול מבחן זה להיות לעזר לגרפולוג, בעיקר כשמדובר בילדים. |
|
| |
מצויר על ידי נטשה בת ה- 18, שעלתה כמה שנים קודם לכן עם משפחתה ממדינות חבר העמים. נטשה ביקשה הכוונה מקצועית ואת הציור קיבלתי בנוסף לכתבי יד שלה מתקופות שונות, ציור עץ וציורים נוספים.
הציור ממקודם בצדו השמאלי של הגיליון. ראשון מלמעלה מצויר "אבא-זאב". זאב, לכל הדעות, איננו חיית מחמד. הוא מצויר כבעל עיניים גדולות ופה החושף שיניים חדות.
הדמות הבאה בתור: "אימא-ברווז", אולי מתוך אסוציאציה של "אימא אווזה". בין הזאב לברווז, יחסי הכוחות של טורף ונטרף ברורים.
הבאה בתור: "אחותי שועל". השועל המצטייר כחיה ערמומית, חושף גם הוא מערכת שיניים חדות, בדומה לזאב. האחות צעירה מן המציירת ב- 10 שנים והינה ביתו הביולוגית של האב (אביה של המציירת נפטר כשהייתה בת 3).
שתי החיות הבאות: "סבא-כבשה" וסבתא-טלה". שתי חיות משק רכות צמריריות, המצוירות בקו מעוגל וגמיש עם פה מחייך ועיניים ריקות. |
 |
|
| |
סיפורה של נטשה חושף ילדות לא פשוטה. מות האב בגיל צעיר. נישואין של האם עם גבר אלים המתייחס בחום לביתו הביולוגית ומתנכר למציירת - בתו המאומצת. האם, פוחדת מבן זוגה חם המזג, ואילו סבא וסבתא - מצד האם, רוכשים אהבה רבה למציירת אך מרגישים חסרי אונים נוכח שתלטנותו ותוקפנותו של האב (העיניים הריקות של הטלה והכבשה מביאות את הפחד לראות את המציאות).
מיקומן של הדמויות על הדף מצביע על הכוח שיש להן בעיני המציירת (הדמות המצוירת עליונה נתפסת כשלטת). לשאלתי היכן היא נמצאת בציור, ענתה שלא נשאר לה מקום על הנייר - למרות שרובו נותר ריק. "חוסר המקום" על הנייר מבטא את תחושת הזרות והניכור של נטשה במסגרת המשפחתית. היא ניסחה זאת באמירה מצמררת "לאף אחד, חוץ מסבא וסבתא, לא איכפת אם אחיה או אמות". |
|
| |
| גם העץ שציירה נטשה מגלה תמונה עצובה. העץ תלוש ועל הגזע שלו יש שתי צלקות - רמזים לחוויות כאובות שהיא נושאת מילדותה. |
|
|
| |
דורון, נער חברותי ויצירתי בעל הישגים גבוהים בלימודים ונטייה אמנותית ברורה מצייר את משפחת בעלי החיים שלו לרוחב הדף. המשפחה מצוירת על פי סדר כרונולוגי. בראש, מצד ימין, רץ אבא צבי, קרניו מעוגלות והוא מוביל בביטחון ובמרץ את החיות הבאות: אימא - חסידה המביטה לאחור בילדיה, האח הבכור - שועל, בעל חוטם אוזניים וזנב מחודדים, המצייר עצמו - בדמות צב בעל עיניים גדולות, ואחרון דובון - האח הצעיר.
הציור מצויר ביד קלה ואוהבת, גם האח המצויר כשועל אינו חושף שיניים. הבחירה בצב אינה מצביעה על חוסר ביטחון או התגוננות, אלא על הומור עצמי (המצייר היה נמוך קומה בתקופה זו). |
|
|
| |
| עדות לדימוי העצמי הטוב ולאופי האופטימי של דורון אנו מקבלים מן העץ שהוא צייר. העץ משתרע על כל הגיליון, מצויר בקו בטוח, אחוז היטב בקרקע, בעל גזע יציב ונוף נושא פירות. |
|
|
| |
| שמעון בן ה-13, מתגורר אצל משפחה אומנת. הוא הוצא מביתו בשל חוסר יכולתם של הוריו לטפל בו כיאות. הוא מצייר את בני משפחתו ככרישים. שני הכרישים ההורים גדולים, שוחים למעלה והכריש הקטן, הילד, שוחה לבדו מאחור ולמטה. הכרישים נטולי אישונים, בעלי שיניים וסנפירים חדים. האב המוביל, הוא הכריש הגדול ביותר. למרות שכל החיות שייכות לאותה משפחת חיות, הציור מקרין ריחוק ובדידות. הריונה של האם מתואר על ידי הסל שהיא נושאת על ביטנה. |
|
|
| |
| משפחת החתוליים הבאה צוירה על ידי רינה בת ה- 6, בת יחידה. האבא – נמר, מצויר בקומה העליונה של הדף, בצבע כתום עם משולשלים שחורים. האם והבת מצוירות בחלקו התחתון של הדף בצבעים תואמים, המביעים את הזדהותה של הילדה עם אימה. ידה של אימא נמר מושטת אל הגורה, ספק בתנועת הגנה ספק בתנועת איום. החתולה האם גדולה מן החתולה הבת ובפיה מצוירות שיניים. |
|
| |
| הנמר והחתולים משתייכים לאותה משפחה אך הנמר הינו חיית טרף והחתול נחשב לחיית בית. מיקומו וצבעיו של אבא-נמר מצביעים על הכוח שמייחסת לו ביתו. היא מזדהה עם האם למרות שזו לא מונעת ממנה את שבטה, מדי פעם. רינה מספרת: "אימא מתרגזת עלי לפעמים ונותנת לי מכה קטנה. אבל אני לא כועסת, אני יודעת שזה קורה כשאבא מתרגז עליה ולפעמים גם מרביץ לה". |
|
|
| |
| הציור הבא צויר על ידי אביה של רינה שהתבקש לצייר דמות אנוש. הוא צייר דמות גרוטסקית המקרינה עוינות. בעלת אוזניים גדולות - חשדנות ונטיות פרנואידיות. שיניים חדות - תוקפנות . החגורה והידיים המוצמדות לגוף משקפות ניסיון להסתיר את נטייתו לאלימות ולשלוט בה. |
|
|
| |
| שירה, בת יחידה בת 6, מציירת משפחת טווסים צבעונית. הטווסה הקטנה - המסמלת אותה, נמצאת במקום בטוח בין זוג ההורים. פניה פונות אל האם והיא מצוירת בצבע הבולט ביותר - אדום, הנמצא גם בין צבעיה של אימא טווסה. תיאום הצבעים והפניה לכיוון האם מצביעים על הזדהות וקרבה רבה אליה. צבעיו של האב שקטים יותר, כחול-ירוק, והוא גבוה מעט יותר מהטווסה האם ופונה כלפי חוץ. מעל המשפחה הססגונית מצוירים לבבות. אין צורך להוסיף הסברים רבים: הציור מקרין הרמוניה וחום ומשקף את הביטחון והגאווה שחשה הילדה בקן המשפחתי. |
|
|
| |
| |
| |
|
